להיות מורה דיגיטלי

מהי טכנולוגיה?

עד לפני שנים לא רבות המחשב היה מכשיר אקזוטי אשר נמצא היה בבנקים, חברות ענק או במשרדים עסקיים. המשתמשים בו נחשבו ל"יחידי סגולה" אשר ידעו ללחוץ על הכפתורים הנכונים על מנת להפעיל אותו. השימוש במחשב דומה ללימוד שפה חדשה, ככל שאתה מתחיל ללמוד בגיל מאוחר יותר כך יותר קשה לך. בגיל הינקות קל ללמוד את שפת האם באופן עצמאי אך ללמוד בגיל בוגר יותר שפה חדשה עם מורה קשה יותר. בני הדור החדש אשר המחשב, רשת האינטרנט והטלפון הנייד עבורם מובנים מאליו – השימוש בהם הוא כמו "שפת האם". האם הכתב כשיצא נחשב כאמצעי ללמידה והוראה?

ההיסטוריה של הטכנולוגיה

כמעט כל אמצעי אשר עשוי לשמש בלמידה הוא טכנולוגיה באופן כזה או אחר. הכתב שהוא הטכנולוגיה הראשונה אשר שימשה להעברת ידע ללא נוכחות סימולטנית של המעביר והמקבל הומצא כ 3,500 שנה לפני הספירה ע"י הפרעונים והיה מבוסס על איורים (הירוגליפים). הוא היה פשוט לקריאה בגלל האיורים הוויזואליים אשר הקלו על הבנתו אך חסרונו היה באיטיות הכתיבה, המיומנות הנדרשת של הכותב כמאייר וכמות הסמלים האינסופית שהתאפיין בה. כ 1,500 שנים מאוחר יותר הומצא הכתב כפי שאנו מכירים אותו כיום (האלף בית) אשר התבסס על מספר סימנים אשר קידוד שלהם בסידור שונה ביטא מילים עם משמעות ויכולת להגותם. אנו מורגלים לקרוא את הכתב כפי שהוא כיום ואיננו מיחסים אליו תחכום רב, אך עבור מי שאיננו מכירו הוא בעצם צופן מורכב שהוא איננו טריוויאלי ופשוט לפענוח. הקריאה והכתיבה היו במשך מאות שנים המרכיב העיקרי בהעברת ידע והלימודים עצמם לא היו ממוסדים או מתועשים כפי שאנו מכירים אותם כיום. הלימודים במתכונתם הממוסדת החלו בבתי הכנסיות בתחילת הדרך ורק במאה האחת עשרה קמו האוניברסיטאות הראשונות באיטליה, צרפת ואנגליה ואף הן מקורן היה מהותיקן אשר עיסוקו העיקרי היה לימודי דת. עם השנים נוצר נתק בין מוסדות הדת למוסדות החינוך. ברבות השנים אחת המהפכות הטכנולוגיות המשמעותיות הנוגעות לכתב היתה המצאת הדפוס אשר איפשר לשכפל את הדף הכתוב ולאפשר הפצה שלו. הספר הראשון אשר הוטבע עליו תאריך וידוע שהודפס היה בשנת 868 במאה התשיעית. שמו Diamond Sutra והוא נמצא ב British library , הודפסו ממנו 400,000 עותקים כאשר באותה עת ניתן היה להדפיס 2,000 עמודים ביממה באמצעים שהיו אז. מדובר במהפכה אמתית בסדר גודל של המצאת רשת האינטרנט! שכן לא היתה עד המצאת הדפוס כל דרך אחרת להפיץ מידע משמעותי בהיקף גדול. ההנחה שטכנולוגיה היא אמצעי שמחובר לחשמל או קשורה במחשבים היא איננה נכונה, גם אובייקט בצורת שלד האדם או גלובוס המאפשרים המחשה הם טכנולוגיה. קוריוז מעניין הוא המצאת הלוח והגיר אשר היו מפנה משמעותי אשר השפיע על שיטות ההוראה ודרכי הלמידה, ספר שלם המונה 70 עמודים ששמו  Blackboard sketching הוקדש למיומנויות המורה בשימוש בלוח נכתב על ידי וויטני פרדריק  בשנת 1905. לוח הכיתה שנראה לנו טריוויאלי כל כך היה מהפכני בכך שאפשר למורה לכתוב תוך ש 40 יכולים לצפות בו עושה זאת בו זמנית, ומן הסתם הפדגוגיה הנוגעת לשימוש בלוח גם היא נדרשה התעמקות ושימוש נכון.

Blackboard sketching

יתרונות וחסרונות של שימוש בטכנולוגיה לאורך הההיסטוריה - "סיפור הבדידים"

השיח על הטכנולוגיה ועל אופני השימוש תמיד הופיע עם כניסתה של טכנולוגיה חדשה אף אם היא פשוטה. הדיון סביב אופני השימוש בטכנולוגיה התחדד ונהיה משמעותי יותר ככל שהטכנולוגיה השתפרה במהלך השנים ומורכבות השימוש בה גדל. תמיד היה ערך מוסף לאמצעי חדש ויחד עמו עלתה הביקורתיות הנוגעת לשימוש בו. אחד המקרים הקלאסיים של נזק שנגרם כתוצאה משימוש שגוי בטכנולוגיה בהוראה הוא הבדידים הצבעוניים איתם למדו מתימטיקה. מדובר בהמצאה שראשיתה בשנות ה 40 אשר נהגתה ע"י מורה פולני למתימטיקה ושמו קוז'נייר. הבדידים כונו "מקלות קוז'נייר" ומורים רבים השתמשו בהם להוראת החשבון (גם בארץ). השמועה אודות ה"מקלות הצבעוניים" וסגולותיהם בהוראת המתמטיקה התפשטה כאש בשדה קוצים בקרב מורים לחשבון ביבשת אירופה ורבים החלו להשתמש בה. במקום סימנים של ספרות על גבי הלוח אפשר "לגעת" במספרים, לראות אותם ולקבל ייצוג ויזואלי ומוחשי שלהם. במדינת ישראל אף אימצו את הבדידים להוראת החשבון אצל ילדים עד ש... משרד החינוך אסר על השימוש בבדידים בגלל "הנזקים הגדולים" שנגרמו לתלמידים שלמדו חשבון באמצעותם: הסתבר שילדים רבים הגיעו לכיתה ב' ולא ידעו כלל חשבון. אז איך יכול להיות ש"טכנולוגיה" שנחשבה למצוינת (אני עצמי למדתי באמצעות בדידים בכיתה א') הפכה למקור כל הצרות בהוראת החשבון? אז זהו, זה בכלל לא קשור לבדידים עצמם. מורים שהשתמשו בביטוי צבע של הבדיד במקום בערך המספרי שלו לימדו ילדים שלבן ועוד לבן זה אדום, וירוק ועוד ירוק זה ירוק כהה. הייצוג של המספרים עבור הילדים היה הצבע ולא המספר שייצג הבדיד. ילדים אשר למדו אצל מורים אלו למדו בעצם צבעים ולא חשבון. סיפור הבדידים הוא דוגמה מצוינת לטכנולוגיה טובה אשר השימוש בה עשוי להיות שגוי ולגרום לנזק. האבסורד בסיפור הזה שבמקום להנחות את המורים כיצד ללמד באמצעות בדידים נאסר השימוש בהם (מזכיר לכם אולי את איסור השימוש בסמארטפון בכיתה?). זה לא שונה בהרבה מלהכין בשיעורי הבית סיכום יפה מודפס אשר מוגש למורה ואשר המיומנות בהכנתו היא מדד ליעילות בביצועי Copy & paste מתוך ויקיפדיה. 

מקומה של הטכנולוגיה והיבטיה בהוראה

תהליך הלמידה במוחו של הלומד היה ונשאר אותו הדבר ב 100,000 השנים האחרונות כי המוח לא השתנה, ולכן הטכנולוגיה איננה משפיעה על המוח אלא היא עוד אמצעי שדרכו ניתן ללמוד. שימוש נכון בה יכול לסייע, ניתן ללמד מבלי להשתמש בה ושימוש שגוי יכול לגרום לנזק. כמו שעם פטיש ומסור אפשר לבנות ארון כך אפשר באמצעות אותם כלים עצמם להרוס רהיטים ע"י שבירתם או ניסור שלהם. ההולוגרמה הטובה ביותר של שני חברים שלומדים איתי לא תהיה טובה יותר מהנוכחות הפיזית שלהם בחדר ולכן במקרה זה הטכנולוגיה פחותה בערכה על דיון פנים אל פנים, אך אם נשתמש בטכנולוגיה תקשורת כאשר איננו נמצאים בסמוך אחד לשני היא תייצר לנו ערך. ככל שברבות השנים הטכנולוגיה הפכה מורכבת יותר כך גדלו הסיכונים של השימוש בה. נטיית הלב לאמץ טכנולוגיה באופן מידי מבלי להבין את המשמעויות ומבלי לחקור את התוצרים או התוצאות היא טעות אשר חוזרת על עצמה בתחומים רבים אשר רק לאחר שנים של מחקר מסתבר שמי שהשתמש באותה טכנולוגיה טעה. הרי אם יבוא חוצן הוא יבחין בכך שמי שנוטל סוכרזית ולא סוכר הוא שמן ומכך הוא עלול להסיק שסוכרזית זה משמין. מעובדות נכונות ניתן להסיק את המסקנות ההפוכות. 

"המכונה" של פרופסור סקינר

סיפור מעניין נוסף הוא "המכונה של סקינר". בארה"ב של שנות החמישים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה היה מחסור במורים לחשבון, ייתכן שבגלל שחלקם נספו במלחמה או בגלל שלא היו מספיק מורים שעברו הכשרה במהלך המלחמה והקושי הזה הפך לצרה צרורה למערכת החינוך האמריקאית. פרופ' סקינר מאוניברסיטת הארווארד פיתח מכונה הדומה למעין מכונת כתיבה אשר לתוכה ניתן היה להכניס כרטיסיות ממוספרות והילדים ע"י לחיצות שונות וקריאה עצמית יכלו ללמוד באופן עצמאי. בהתאם להישגים או לכשלים שעלו במהלך הלימוד העצמי ניתן היה להציע ללומד את הכרטסת המתאימה אשר תוכל לסייע לפתור את הבעיה ולהתקדם מתוך ההנחה שלכל תלמיד טווח טעות שונה ( Missed conception) אשר אליו יש להתאים את הכרטסת המתאימה להמשך הלימוד. בפועל המורה הפך למעין מחלק כרטיסיות אשר פעל על פי הנחיות שקיבל עם השימוש במכונה. וכך עשרות ילדים למדו חשבון באופן עצמאי במכונה של סקינר והעסק עבד עד שרבים היגיעו למסקנה שאפשר ליישם את מודל המכונה בתחומים נוספים ולוותר על המורה בבית הספר. ומה קרה בפועל? הסתבר שאותם ילדים אשר למדו חשבון במכונה של סקינר גילו נטייה לעצבנות ואלימות לאחר מספר שנים כשבגרו. ככל הנראה התסכול בלימוד ביהביוריסטי אל מול קופסת מתכת במשך שעות ללא כיוון וללא הנחייה ברורה הביאו לתוצאות ההרסניות האלו. הילדים למדו חשבון אך החטיפו לחבריהם מספר שנים אח"כ.

Skinner machine

מקור הכשל בפיתוחים טכנולוגיים

היבט נוסף הנובע משימוש שגוי בטכנולוגיה הוא שהמומחה הטכנולוגי בתפיסתו כטכנולוג מנסה לשפר תהליך קיים מבלי לחשוב על האפשרות להמציא אותו מחדש. לא בכדי כששאלו מישהו פעם איך יראה כלי הרכב העתידי הוא ענה "עם הרבה סוסים". טכנולוג שמפתח מערכת למידה מקוונת מנסה להעתיק את הסביבה הפרונטלית לסביבה הדיגיטלית כי זה מה שהוא מכיר, המחשבה ש"לכלי הרכב העתידי לא יחברו סוסים אלא יהיה לו מנוע" לא עולה כלל על הפרק. מאידך הטכנולוג שכבר המציא את המכונית נתקל בתגובות הבאות: "נחמד מאוד, אך נראה לך הגיוני לסלול מיליוני קילומטר של כבישים במקום להשתמש בסוסים אשר יכולים לרכוב בשדות?" או "מה עם דלק? כל מספר קילומטרים תוקם תחנת דלק וישונע הדלק מיבשת ליבשת כך שיהיה נגיש לכל רכב? תרד מהרעיון....". אני מכנה זאת ה"פרדוקס של החדשנות" - הטכנולוג מצד אחד מנסה לבנות מכונית עם הרבה סוסים, אך אם הוא כבר מייצר מכונית הזקוקה לכבישים סלולים ודלק אומרים לו שאין טעם שיתקדם עם הרעיון הזה. כיום עם שינויים המהירים בהתפתחות התעשייה וההשלמה עם השינויים הטכנולוגיים התכופים "פרדוקס החדשנות" הופך לפחות ופחות שכיח, אנחנו מתחילים להאמין שהכל אפשרי.

הטכנולוגיה - "מנהלת או משרתת"?

"המדיום הוא המסר" אמרתו הידועה של מרשל מקלוהן על כך שהמכשיר עצמו הוא הסיפור ולא מה שהוא נושא בתוכו. למשל – עם צאתה של הטלוויזיה קרוב לוודאי שמנהיגים נקטו במשנה זהירות בעת קבלת החלטות שכן כעת הסיכוי שהמידע או הנזק יגיע מהר לכולם במדיום הוויזואלי אשר אי אפשר יהיה להכחיש אותו. כלומר, הטלוויזיה מכתיבה את התנהלותו של נשיא ארה"ב והוא כפוף כעת לכללים חדשים שהיא מכתיבה מעצם היותה זאת שמעבירה את המסר, הטלוויזיה משפיעה מעצם קיומה על המסרים שיעברו דרכה. קרוב לוודאי שמלחמת וויאטנאם היתה מסתיימת מהר יותר בעידן הרשתות החברתיות ויתכן מאוד שאלמלא היתה קיימת הרשת – אותן דיקטטורות כדוגמת לוב, תוניס, תימן היו נשארות כפי שהיו עוד עשרות שנים רבות ונשלטות ע"י אותם עריצים. האם בהקשר של למידה ניתן לומר שהמדיום הוא המסר? שרשת האינטרנט בעצמה משפיעה על הלמידה ולא רק משרתת אותה כפי שהיתה עד כה?

למידה מסועפת - לינאריות לעומת אוסציאטיביות והסתעפות

בחור בשם וניבר בוש דוקטורנט אשר נולד בשנת 1890 קיבל בשנת 1917 את תואר הדוקטור שלו מאוניברסיטת הארוורד ו MIT. בשנת 1941 הוא ניהל את ה"לשכה לפיתוח מדעי" בממשל האמריקאי והיה שותף לפרויקטים רבים העוסקים בניהול ידע. מאמרו פורץ הדרך "As we may think" טען שהאופן שבו המוח פועל ומנהל את תאי הזיכרון שלו מבוסס על רשת שהיא מארג של אינסוף צמתים דרכם מנותב הידע. הוא טען אז שבעתיד תהיה מכונה אשר אותה כינה MEMEX אשר תאפשר על גבי מסך לצפות באינספור מסמכים אשר יהיו מקושרים אחד לשני באמצעות הייפרטקסט – בדיוק כפי שפועלת רשת האינטרנט! מעין רשת אינטרנט מכנית אשר מאפשרת גישה בין מסמכים אשר יהיו מקושרים אחד לשני.

לטענתו כך פועל המוח ולכן אחסון דפי מידע בתוך קלסרים איננו מאפשר לנהל נכון את המידע וממילא הייצוג שלו בתוך המוח מובנה אחרת לחלוטין. הרעיון היה גאוני! אך באותה עת איש לא חשב על הרעיון של רשת האינטרנט והמבנה שלה, אך ההבנה שהמוח פועל באופן הזה על מנת לאחזר מידע ולשמור אותו הסעירה באותה עת רבים ובעצם המאמר As we may think שיקף תובנה מרתקת הנוגעת לאופן שבו מאוחסן המידע במוח. וכעת תחשבו על זה רגע, כמה פעמים תוך כדי נהיגה התחלתם לחשוב על ארוחת הערב, משם נדדה המחשבה לערך הקלורי של תפוח אדמה ומשם נדדה המחשבה לסבתכם שבישלה תפוח אדמה טעים? המוח פועל באופן דומה מאוד לרשת האינטרנט. כשאתם קוראים מאמר על משכנתא יש סיכוי לא מבוטל שתגיעו לסרטון שמסביר מהי ריבית אפקטיבית ומשם בקלות למאמר העוסק במפולת המניות ומשבר הסאב-פריים. למידה אסוציאטיבית היא למידה משמעותית מפני שהיא מתאימה לאופן שבו פועל המוח. המודלים של הוראה פרונטלית שונים לגמרי ואף הפוכים מהלמידה האסוציאטיבית. מבנה של קורס הוא לינארי ומובנה, הפרקים מתבססים אחד על השני וקיימת הנחה שאין טעם להתחיל וללמד כפל לפני שנלמד חיבור וחיסור נכון? כי כפל הוא חיבור חוזר ונשנה של אותו מספר עוד ועוד בהתאם לגובה המכפלה. האם זה נכון?  האם הדרך הנכונה ללמד כפל היא קודם ללמד חיבור? ייתכן שכן, ייתכן שלא, ייתכן שאם זה מעניין את הלומד זאת הדרך האולטימטיבית, אך אם הוא לא מוצא עניין בלימוד כזה אולי אפשר ללמד כפל דרך ניסוי וטעייה? כמה פעמים כאשר לימדו אתכם את התיאוריה לא הבנתם כלום אך דווקא כשהתחלתם מהפרט שלמדתם קלטתם את התיאוריה? והאם אז הבנתם טוב יותר את התיאוריה לאחר שהתנסיתם בדוגמה? האם כדי להחליף מצנן ברכב אני צריך ללמוד איך מחליפים מנוע ולעבור קורס של 12 חודשים והסמכה או שאני יכול להסתפק בסרטון ביוטיוב שיסביר לי איך עושים זאת?

אחרית דבר

דבר אחד בטוח, נתיבי הלמידה האפקטיביים שונים בין בני האדם. מה שמתאים לאחד איננו בהכרח מתאים לאחר. יש כאלו שיתאים להם קודם ללמוד לנגן ולאחר מכן להבין את התיאוריה שמאחורי התווים ויש כאלו שרק לאחר הבנת התיאוריה ירצו ללמוד לנגן. למה להכתיב למישהו את תוואי הלמידה? למה לא לתת לו לבחור? ואם זה כך וכל אחד יכול לבחור את תוואי הלמידה שלו, האם רשת האינטרנט היא המסר ובעצם היא לא רק המדיום עצמו? האם למידה מבוססת היפרלינק ונדידה אסוציאטיבית בין פריטי תוכן אפקטיבית יותר?

בואו ננסה לסגור את המעגל ולחזור לילד שאך נולד, האם מישהו מבנה לו תכנית לימודים סדורה דרכה הוא לומד או שהוא לומד מה שבא לו ובאופן אסוציאטיבי? תענו על זה בעצמכם.

*** סוף השיעור - אין מטלות בשיעור זה ***